שמאמינים בכוחה של תרבות לבנות קהילות חזקות, לחבר בין עולמות וליצור תקווה חדשה במיוחד במקומות בהם היא נדרשת. אנחנו פועלים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, דרך חיבורים עם מוסדות, רשויות, תושבים ואמנים מקומיים. העשייה שלנו מתמקדת בתרבות ככלי לצמיחה והתחדשות – חברתית, קהילתית וגם כלכלית.
אבותרבות נולדה מתוך הבנה שתרבות היא מרחב של משמעות, שייכות וחיבור, בעיקר בגיל שבו הקצב משתנה, אבל הסיפור האישי מקבל עומק חדש ומדויק יותר.
אנחנו מפתחים חוסן נפשי בקרב אזרחים ותיקים דרך יצירה משותפת, מעורבות קהילתית, וסיפורים אישיים שהופכים למורשת חיה.
בבסיס כל מפגש עומדת יצירה - לא רק של תוצר, אלא של קשר. השימוש בכלים של תרבות ואומנות מהווה קרקע למפגש חברתי משמעותי.
לקרוא עוד 
אנחנו שואפים להשאיר אחרינו לא רק זיכרונות טובים, אלא גם תשתית אנושית לצד שינוי תפיסה, הטמעת כלים ושפה של הזדקנות יצירתית.
לקרוא עוד
אנשי ונשות התרבות שלנו לא עובדים לבד. הם חלק מרשת ארצית הפועלת בשיתוף עם היחידות לשירותים חברתיים, רכזות מועדונים חברתיים, צוותים רב מקצועיים במרכזי יום ובבתי אבות, מטפלות, עובדים סוציאליים ואנשי קהילה.
לקרוא עוד
אבותרבות פועלת מתוך אמונה שזקנים וזקנות הם יוצרים פעילים – לא רק קהל, לא רק מאזינים, אלא מובילי יצירה.
ביישובים שונים ברחבי הארץ מתקיימות סדרות של מפגשים יצירתיים, פרטניים וקבוצתיים, שמונחות על ידי אנשי ונשות תרבות. במפגשים האלה נולדת יצירה אישית, נבנה חיבור חברתי, ונפתח מרחב שבו כל משתתף ומשתתפת מבטאים את עצמם, את עולמם הרגשי ואת הקול הייחודי שלהם.
העבודה כולה מבוססת על עשייה אקטיבית – כל אחד ואחת פועלים, יוצרים, מספרים, מעצבים והופכים את מה שנחבא פנימה למה שנראה ונשמע כלפי חוץ.
מהויות אלו מגולמות ב־3 מודלים של עבודה, שמהם מורכב המענה:
אנחנו פועלים מתוך הקשבה עמוקה למגבלות פיזיות, רגשיות וקוגניטיביות – ומתוך הידיעה הברורה שבדיוק שם, בתוך האתגרים, מסתתרות גם החוזקות. דרך מפגש, יצירה וחשיפה של התוצרים לקהילה, נוצר שיח חדש על זקנה, על תרבות, ועל מה זה להיות חלק מסביבה רואה ותומכת. זו תרבות שפורצת את גבולות המוכר, משנה את הדרך שבה רואים את הוותיקים ומהווה סביבת חיים תומכת עבורם.
נהריה | שלומי | צפת | ירכא | עכו | חיפה | קרית מוצקין | נתניה | פתח תקווה | ראשון לציון | תל אביב-יפו | ירושלים | מודיעין מכבים־רעות | באר שבע | רהט | דימונה | שדרות | מועצה אזורית אשכול
"השתתפות באמנות מחזקת את תחושת השליטה, מעודדת חיבורים חברתיים, ותורמת לרווחה נפשית ופיזית" (Hanna, 2013; Klimczuk, 2016; Tromp & Glăveanu, 2023).
גישת ההזדקנות היצירתית רואה בזיקנה שלב של צמיחה והתחדשות, לא של דעיכה. היא שמה את היצירתיות, התרבות והביטוי האישי במרכז חיי היומיום של המבוגרים, כדרך לשיפור איכות החיים, הבריאות והחוסן האישי והחברתי.
גישה זו נשענת על מודל ההתפתחות לאורך החיים (Cohen, 2009), שמציע כי דווקא בשלב הזה – עם הניסיון, התבונה והעולם הפנימי העשיר – נוצרת יצירתיות עמוקה ומשמעותית יותר.
מחקרים מצביעים על תרומה ממשית של פעילות תרבותית לזקנה מיטיבה: פחות בדידות, פחות תרופות, פחות נפילות. לעומת זאת, מוראל גבוה יותר, יותר פעילות, יותר שמחת חיים.
במחקר של (2006) Cohen, משתתפים בתוכנית של מקהלה קהילתית דיווחו על בריאות כללית טובה יותר, פחות ביקורים רפואיים ותחושת רווחה נפשית גבוהה יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת.
גם (2015) .Hanna et al מצאו ש"השתתפות בפעילות אמנותית מפחיתה בדידות, משפרת מצב רוח, ומעודדת השתתפות חברתית".
לפי (2015) Fancourt & Finn, לאמנות השפעה מיטיבה על בריאות פיזית ונפשית בכל שלב בחיים, ובפרט בגיל המבוגר, בו היא לא רק שומרת על תפקודים קיימים, אלא מעודדת למידה, התחדשות ומעורבות.
אבותרבות פועלת במודל של קהילה רב-דורית, והמחקר מגבה את ההשפעה של מודלים כאלה על הבריאות האישית והקהילתית כאחד:
"פעילויות משותפות של צעירים ומבוגרים מגבירות את הכבוד ההדדי, מפחיתות סטריאוטיפים על זקנה, ומחזקות את תחושת ההמשכיות החברתית" (Hanna & Perlstein, 2008).
פרויקטים כמו Elders Share the Arts בארה״ב הראו איך דרמה, כתיבה, ציור ומוזיקה יוצרים גשר בין דורות – גשר שבנוי על חוויות, סיפור חיים, ויצירה משותפת.
"מציאת משמעות ותחושת שייכות מקושרות לרווחה נפשית ואף לבריאות פיזית בגיל המבוגר" (Kim, 2017)
הנתונים מצביעים על כך שאזרחים ותיקים שמעורבים בפעילות יצירתית: מבקרים פחות אצל רופאים, מדווחים על מצב רוח טוב יותר, שומרים על תפקודי מוח גבוהים יותר (Mcfadden & Basting, 2010; Pike, 2014) ומרגישים שיש להם שליטה על חייהם ותפקיד פעיל בקהילה (Cohen, 2000; 2006).
בבסיס כל מפגש עומדת יצירה – לא רק של תוצר, אלא של קשר.
השימוש בכלים של תרבות ואומנות מהווה קרקע למפגש חברתי משמעותי. במפגש יצירתי,
המשתתפים רואים אחת את השני באור חדש. הקול האישי והייחודי של כל משתתף ומשתתפת מקבל ביטוי, ונוצר קרקע לדיאלוג מעמיק ואיכותי.
אנחנו שואפים להשאיר אחרינו לא רק זיכרונות טובים, אלא גם תשתית אנושית לצד שינוי תפיסה, הטמעת כלים ושפה של הזדקנות יצירתית.
כל אלה נועדו להשפיע ולהיטיב עם האופן שבו נתפסים זקנים וזקנות ברמה המקומית, ועם השירותים הקהילתיים הרלוונטיים, כך שהתוכנית תוכל להמשיך ולהתפתח על עקרונותיה ואופני פעולתה גם לאחר סיום פרויקט כזה או אחר.
אנשי ונשות התרבות שלנו לא עובדים לבד. הם חלק מרשת ארצית הפועלת בשיתוף עם היחידות לשירותים חברתיים, רכזות מועדונים חברתיים, צוותים רב מקצועיים במרכזי יום ובבתי אבות, מטפלות, עובדים סוציאליים ואנשי קהילה.
איננו באים להחליף אנשי טיפול, אלא לעבוד לצידם – לחזק, לתמוך ולהוסיף זווית יצירתית שמרחיבה את המענים הקיימים, ומכניסה רוח, תנועה וחשיבה אחרת שרק אמנים יודעים להביא.
כך נבנה מענה הוליסטי, רחב ואכפתי לאזרחים הוותיקים ביישוב או במוסד הדיור, ונוצרות הזדמנויות חדשות לחיבור, לשייכות ולנוכחות פעילה בקהילה שבה הם חיים.
